אם רק הייתי יכול להסביר לך מה אני מרגיש עכשיו...
שמתי לב שלא פעם אנשים מתנהגים את שהם מפחדים לדבר. לא במודע. זה פשוט יוצא החוצה.
אנשים מתנהגים במקום לדבר. אנשים מתנהגים את מה שיש להם בראש במקום לומר.
הם בוחרים שוב ושוב להתנהג ולא להסביר או לשתף.
תבדקו- האם יש סביבכם כאלה שהם קרובים אליכם ופגעו או פוגעים בכם. זה ממש לא חייב להיות משהו קיצוני. בכלל לא. זה יכול להיות משהו סתם מציק, משהו שבכלל לא נעשה בכוונה, משהו שעבורם זה בצחוק ואולי אתם אפילו צוחקים תוך כדי בעצמכם. זה יכול להיות כל דבר. האם אתם מרגישים את חוסר הנעימות ובו בזמן לא באמת עושים דבר. אז זהו, זה רק נדמה לכם שאתם לא עושים דבר. אתם עושים באופן מודע ובעיקר לא מודע. אתם עושים ולא תמיד מדברים. אתם תעשו ולא תמיד תהיו מודעים לכך. לא תמיד תהיו מודעים לכך שהעיניים שלכם מנסות פחות להיפגש עם העיניים של האחר, שהפה מתעקם ומביע חוסר שביעות רצון, שהתשובות שלכם לקוניות פתאום, שאתם כועסים או פגועים אבל בוחרים שלא להראות זאת. לעיתים כל כך קשה לנו להסתיר או שאנחנו בוחרים לא להסתיר, ואז אנחנו מראים באופן הכי ברור. אנחנו מתעלמים, צועקים, מתנתקים. לעיתים אנו מוצאים עצמנו צוחקים על האחר או מרכלים עליו, מה שלא היינו עושים לפני כן. אנחנו מתנהגים את מה שאנחנו מרגישים. לעיתים זה קורה כלפינו- אנשים מתנהגים כלפינו את שהם מרגישים.
למה אנשים מתנהגים ולא מדברים?
יש לכך מספר סיבות. ונתחיל בטוען לכתר, הלו הוא ה... אגו. קבלו אותו במחיאות כפיים ע ל ו ב ו ת.
כולם כבר יודעים וכולם כבר מבינים את עניין האגו ואת היותו גורם מעקב בחיים. ולמרות זאת, כל כך הרבה עדין נותנים לו לשלוט להם בחיים בכל כך הרבה תחומים. האגו אומר לנו שהכבוד זה דבר מאוד חשוב. האגו אומר ש "הוא התחיל", ש "היא אשמה". הוא נותן לנו את כל הסיבות הלא רלוונטיות שמונעות מאיתנו להשלים. פשוט ללכת ולדבר.
אנשים לא מדברים גם כי באמת נפגעו וצריך לקחת קצת זמן. זה לגיטימי ואפילו הדבר הנכון לעשות. לתת לעצמנו זמן לחשוב, לבדוק, להירגע, לראות את כל התמונה וכיוצא בזה. אבל מה קורה אחרי שעבר זמן? מה עם הימים, השבועות, החודשים ולעיתים השנים שאני מבזבז בטענה ש"נפגעתי ואני עדין פגוע"? מתי כבר נשחרר את הפגיעות ממשהו שלעיתים כבר אף אחד לא זוכר.
אנשים מתנהגים ולא מדברים גם כי הם לא בטוחים שהאחר רוצה להשלים ולהמשיך הלאה. אנשים לא מדברים כי הם חוששים להיפגע שוב.
אנשים מתנהגים ולא מדברים כי הם חוששים שאולי הם יבינו שלמעשה הם טעו. לעיתים הם כבר מבינים זאת לפני השיחה ואין להם מושג איך לבקש סליחה.
אנשים מתנהגים ולא מדברים כי הם לא יודעים כיצד. כיצד ליצור את המצב המתאים לשיחה. כיצד להתחיל מבלי שזה ישמע מתחנף או מצדיק את האחר או משפיל או ... .
יש עוד סיבות מדוע אנשים מתנהגים ולא מדברים. לעיתים יש סיבות מוצדקות לאי הדיבור. למשל כאשר בעל מרות נוהג בנו תוך ניצול מעמדו. לעיתים יש מקום לדיבור ולעיתים הדיבור במקרים אלה כבר צריך להיות מומר לתלונה- דיבור מול גורם אחר. אך זהו נושא אחר. נציין גם שישנם מקרים שבהם הדיבור מיותר. מציף דברים שכבר שני הצדדים ויתרו ושכחו אותם. יש פעמים בהם נכון להמשיך הלאה ואין צורך בדיבור. הדיבור כבר נעשה בדרך לא מילולית ושני הצדדים הבינו ובחרו להמשיך הלאה.
אז אנשים מתנהגים ולא מדברים. האם כאשר יש לכם עניין לא פתור מול מישהו, ואתם בוחרים לא לדבר, אתם שקטים יותר? האם אתם נרדמים וישנים שנת ישרים או שזה מדיר שינה שקטה מעיניכם? נעים לכם יותר כאשר אתם נמצאים באותו מרחב עם אותו אדם והמבט והשיח לא תואמים את התחושה והמחשבה? אתם באמת חזקים יותר בעיניי עצמכם כאשר אתם לא מדברים או שהכוח טמון דווקא במסוגלות להתגבר על החשש/האגו/התגובה של הסביבה ולקיים שיח על 'הפיל שבחדר'?
השורה האחרונה שאיתה נסיים היא ש- תדעו, זה לא משנה מה תבחרו, את מה שאתם מתנהגים כולם רואים לכם. כולם רואים לנו. אז אם כבר רואים לנו את ההתנהגות ומגיבים אלינו בהתאם, באופן מודע או לא מודע, לא עדיף מידי פעם לעצור ולדבר?