יש אנשים שאם היו נולדים משולש, במשך כל חייהם הם היו מתאמצים להיות מרובע. הם היו רואים את יתרונות המרובע. כאשר היו הולכים ברחוב הם היו מסתכלים סביבם ובטוחים שהמרובעים יותר מחייכים מהמשולשים שפוסעים על המדרכה.
מכיוון שהחברה הייתה מגדירה שמרובע זה יפה יותר ממשולש, המשולשים היו מסתכלים במראה בחוסר שלמות ובנימת ייאוש היו פולטים מפיהם: "... אוף, אם רק היתה לי עוד צלע אחת".
לפני קצת יותר משנה הגיעה אלי לקליניקה משולש אחת. כן, יש גם משולש נקבה. ולא, הן לא קרויות משולשות או משולשת ביחיד. בכל מקרה, היא שיתפה מיד בתחילת המפגש הראשון שלנו שהיא ממש לא אוהבת את היותה משולש. במפגש השלישי החלטתי לעשות איתה משהו שלא עשיתי עד כה עם אף מטופל או מטופלת. במפגש הזה עזרתי לה להיות מרובע. היא יצאה מהמפגש נפעמת ומופתעת. לא האמינה שזה אפשרי. היו לה דמעות של אושר ומבחינתה המפגשים איתי היו מתנה.
הערכתי שעוד ניפגש... .
כעבור שבועיים בערך התקשרתי לשמוע מה שלומה והיא נשמעה מאושרת ואמרה שהיא פשוט מרגישה שהיא שלמה עם עצמה יותר מאי פעם. "אני בטוחה בעצמי" היא אמרה והמשיכה לספר שהיא הולכת ברחוב בגאווה ויודעת שמסתכלים עליה בהתפעלות. בעיקר משולשים. שמחתי בשבילה ובכל זאת, עדין הערכתי שעוד ניפגש.
לפני חודש היא ביקשה להיפגש שוב. ולא, זה לא מהסיפורים שעכשיו יגיע החלק שמספר שהיא הבינה שבעצם הכי נכון היה לה להישאר משולש. לא היה נכון לה להיות משולש! אבל גם לא מרובע.
נפגשנו לבקשתה. בפגישה, כעבור חמש דקות מתחילתה, כבר זלגו לה דמעות אמת על כל הצלעות המושלמות שלה לעבר קודקודי האמת. היא שיתפה שהיא לא רוצה להיות מרובע. שאלתי אותה אם היא רוצה לחזור להיות משולש והיא אמרה שהיא גם לא רוצה להיות משולש. כאשר שאלתי אותה: "אז מה את רוצה להיות?" היא ענתה לי שהיא רוצה להיות רב צורתית. שהיא רוצה לדעת להשתנות לכל מיניי צורות. לקבוע בעצמה מתי שבא לה כמה צלעות וכמה קודקודים וכמה פאות יהיו לה.
הסברתי לה שיש דברים בהם אנו תמיד נהיה מה שנולדנו. נהיה באותה הצורה. ומאידך, הוספתי שכמובן יש דברים שאנו כן יכולים לשנות. יש הרבה מאוד דברים שאנחנו יכולים לשנות בחיינו ולהיות בהם בכל מיניי צורות. זה נשמע ברור וידוע אבל מהמקום בו היא הייתה זה בדיוק מה שהיא היתה צריכה לשמוע. בכל מקרה, מנקודת שמיעתה באותו הזמן דבריי לא עזרו. נפרדנו כאשר היא לא ממש מרוצה. לא התראנו לאחר מכן עד לפני שבוע. זה היה מפגש אקראי ברחוב, לא במסגרת מקצועית. היה מפתיע. אין לי מושג איך קוראים למה שהיא עכשיו אבל כיום יש לה ממש הרבה צלעות. לטעמי לפחות חלקן ממש מיותרות ופחות מחמיאות לה אבל, מי אני שאחליט בשבילה? אם היא מרוצה ושלמה עם עצמה, נהדר. מוזר שדווקא במפגש האקראי הזה ברחוב היא שאלה אותי את השאלה הכי אישית: "אתה מרוצה מהצורה שלך?" חייכתי ואמרתי לה שכן.
לפני שנים בחרתי להיות משהו בסיסי. מעדיף פחות נפח. ממש טוב לי עם מי שאני.
פעם החברה היו קוראים לי "מר קו". תענוג להיות קו.
ולמרות זאת, לפני שנים חל בי שינוי. השינוי התחיל כאשר לא היו סביבי כאלה שמכירים אותי. כאשר הייתי לבד. כאשר הייתי עם עצמי. אם בשמחה ואם בתחושה קצת אבודה. אז הייתי מתחבר לבסיס האמת שלי ומתכנס אל תוך עצמי והופך למי שאני היום. נקודה.
כיום אני לא קו. אני פשוט נקודה.
נ ק ו ד ה.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
מעניין מה את/ה ואם את/ה מרוצה... .