בחצר האחורית של מחשבותיי משחקים העבר והעתיד מחניים. באמצע קופצת המציאות. כמו ילדה קטנה, היא מנסה לתפוס את הרגע.
היא קופצת, רצה, מנסה להגיע. פעם הם זורקים גבוה מידי במכוון ופעם מנסים לפגוע בה חזק, פעם משליכים הצידה ופעם עושים כאילו זורקים אך מותירים את הרגע איתם. העבר מכוון לא פעם לעבר הבטן הרכה של המציאות הילדותית והעתיד לעומתו אוהב לסנוור אותה בעיניים, שלא תראה אותו ותפתח תקוות שווא.
והמציאות מתרוצצת בגבולותיה, מנסה בכל פעם מחדש לתפוס את הזמן ברגע האמת. היא כל כך רוצה שמישהו מהם יחליף איתה את מקומה ולא תיוותר היא בהווה המחויב להם.
הילדה, ששמה מציאות, לעולם אינה מוחלפת. היא נותרת בניהם, במקום בו תמיד הייתה. העבר והעתיד ממשיכים ליצור לה אשליה של משחק כדי שהיא לא תפסיק לעולם. הרי שניהם יודעים שבלעדיה כל המשחק נגמר.
אני מבין שלפעמים ממש קשה לה. לעיתים היא חווה חוויות מאוד לא פשוטות. אבל, יש גם הרבה מאוד רגעים יפים. אם תצליחו להבחין בה מידי פעם, ספרו לה שהיא במקום טוב ושאוהבים אותה המון. היא זקוקה לחיזוקים. היא תשמח שנדבר גם עליה מילים טובות ולא רק על אלו שבצדדים, העבר הנוסטלגי והעתיד הורוד.
וואי, איזה קטע, הצטרפתי אליה הרגע ובחיי, זה רגע ממש טוב. נראה לי שהצלחנו לתפוס.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
כמה פעמים אנחנו מתענגים על חוויות העבר או חולמים על העתיד הרצוי. זה נהדר להיזכר וזה נהדר לקוות באמת ובתמים למשהו שיקרה בעתיד. אבל אנחנו צריכים לזכור שאנחנו חיים את ההווה. זו עובדה. ההווה הוא לא רק השניה של עכשיו. לעיתים הוא יכול להתפרש לאורך זמן ממושך (באנגלית יש לזה שם ידוע: הווה מתמשך - present progressive). עדין מדובר בהווה.
האם אנחנו מוקירים מספיק את ההווה? האם אנחנו באמת זוכרים שרמת ההשפעה שלנו מתרחשת בהווה? בזמן הווה יש לנו יכולת לשנות, יכולת ליהנות, יכולת ליצור מציאות רצויה. ההווה הוא זמן כל כך עוצמתי עד כדי כך שביכולתו להשפיע על העבר ועל העתיד. הוא לא רק מה שיש כרגע אלא הוא גם כיצד היום אני מקבל, מפרש, זוכר... את העבר וכיצד היום אני צופה, מתכנן, מאמין... בעתיד. אם היום אני מביט על אלה באופן חיובי יותר, החיים שלי חיוביים יותר.