מחשבות בכתב

יש לי דוד שלמד להיות מורה לנהיגה, אבל הוא לא תמיד עוצר בזמן, הוא מקבל ברקס מהחיים ומבין שהוא שוב

יש אנשים שאם היו נולדים משולש, במשך כל חייהם הם היו מתאמצים להיות מרובע. הם היו רואים את יתרונות המרובע.

בחצר האחורית של מחשבותיי משחקים העבר והעתיד מחניים. באמצע קופצת המציאות. כמו ילדה קטנה, היא מנסה לתפוס את הרגע. היא

כשאבא שלי עלה לשמים, כך סתם באמצע החיים, הוא אפילו לא הודיע. אבא אפילו לא אמר לי שלום, אפילו נשיקה

אם הייתי יכול לחזור בזמן... ואולי אני יכול... אולי אני יכול לאפשר לאחרים... אולי אין צורך לחזור בזמן... זהו מכתב תגובה והסבר קצת אחר, שכתבתי בזמנו לאימא שלא הבינה מהי תוכנית "טבע האדם" ולאחר שקראה אותו ביקשה להצטרף לתוכנית בעצמה.

סיבות רבות ומגוונות מובילות אנשים רבים שלא לספר ולשתף את האחר במה שהם מרגישים ו/או חושבים כלפיו. עם זאת, הם מתנהגים ומגיבים בהתאם לתחושה והמחשבה הרוחשת בתוכם. פעמים רבות ההתנהגות החושפת את הרגש והמחשבה כלל אינה. מה הבעיה בכך בעצם? מדוע אנו עושים זאת? כיצד נוכל להיות מודעים לפער שבין הרגש להתנהגות?

מדוע אנשים עושים שינוי משמעותי לעבר עצמם ורצונם רק אחרי טראומה או מקרה קיצון שקרה להם? האם ההגשמה של רבים מאיתנו תוכל לצאת אל האור משבי הטרגדיה רק אחרי שזו תתרחש? המאמר עוסק ביכולתו של אדם להגשים עצמו בתוך שגרת החיים הפשוטה